וילהלם רייך נולד ב-24/3/1897 למשפחה יהודית מתבוללת בחבל גליציה (שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). היתה לו ילדות לא מאושרת. בעקבות לימודים בבית עם מורים פרטיים, הוא סבל מבדידות חברתית; אביו נהג בו, באחיו ובאימו ביד קשה; כשהיה בן 12 היה עד ליחסי המין שאימו קיימה עם מורה פרטי שלו – דבר שהוביל בסופו של דבר להתאבדות של אמו, למעבר שלו לפנימייה ולהתאבדות של אביו.

בהיותו בן 25 קיבל את ההסמכה לעסוק ברפואה. הוא עבר התמחות בפסיכיאטריה, התחתן בשנת 1921 והמשיך לעסוק בפסיכיאטריה יחד עם רעייתו.

רייך היה אבי הפסיכותרפיה הגופנית, פסיכואנליטיקאי שעסק גם בפיסיקה, בכימיה, בביולוגיה ועוד. היה תיאורטיקן ואיש מעשה, שלא הולך עם הזרם המרכזי. פעל למען חינוך האנשים למיניות בריאה ומשוחררת יותר (באותה התקופה זה לא היה מקובל). התנדב בקליניקה למעוטי-יכולת, שם היתה לו הזכות לעזור להמוני אנשים ממעמדות שונים, צבר ניסיון והגיע להבנות פורצות דרך, שהמרכזיות שבהן:

1. האופי של המטופל משתקף גם ברמה הגופנית של-ידי צורת הגוף ותנועתו. אדם החווה פחד, צער או כעס, נושא את גופו ביציבה שמהווה ביטוי חיצוני לאותו הרגש.
2. סימפטום המחלה, הבא לידי ביטוי בכאב, לדוגמא, אינו הבעיה שיש להעלים, אלא רק סימן איתות מהגוף שמבקש ריפוי.
3. בגוף האדם (כמו בכל גוף) קיימת אנרגית-חיים. כאשר האנרגיה זורמת בחופשיות, הגוף נמצא באיזון ופועל באופן הרמוני. כאשר האנרגיה תקועה במקום מסוים בגוף, יש חסימה, ואז נוצרים סימפטומים, שלהם צורות ביטוי שונות בגוף. כדי שהאנרגיה תזרום שוב בחופשיות, יש לשחרר את החסימות האלו וכך הגוף של המטופל יוכל לשקם ולרפא את עצמו.

לאורך כל הדרך האמין רייך בבסיס הבריא של האדם. היתה לו ראייה הוליסטית והוא טען שמתחת למסיכה של האדם ומתחת לתת-המודע שוכן הגרעין הביולוגי המשותף לכל אדם באשר הוא אדם – הגרעין המניע את האדם לחיברות ולאהבה.
כל דרכו היתה מלווה באופטימיות אינסופית, באמונה במשאבים וביכולת הריפוי העצמי של הגוף והנפש באמצעות הסרת החסמים, ובאמצעות גילוי המשאבים וכוחות החיים הכלואים מאחוריהם.

הדרך ל”אורגון”
הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה, ולאחר שעזב את אירופה, השתקע רייך במדינת מיין שבארה”ב בחווה שרכש ובה הקים את מכון ה”אורגונון” (כיום קיים שם מוזיאון רייך). החל לעבוד כמרצה בניו-יורק והוציא לאור עיתון מקצועי.

הוא המשיך לטפל, אך בעיקר המשיך בניסוייו בחקר הקשר שבין מצבים נפשיים לשדות החשמליים של הגוף, חשמל הנוצר בכל אורגניזם חי. את אשר גילה במחקריו הוא כינה בשם: “אנרגית אורגון”.

בגוף האדם (כמו בכל אורגניזם חי) יש זרימה חשמלית אנרגטית ברמת התאים. אם הזרימה הזו בגוף פוחתת מסיבה כלשהיא או נחסמת, נוצרת בעיה שתתבטא בסימפטום כלשהו (כמו: כאב). מכך מסיק רייך שאפשר לעזור לגוף החולה דרך הטענתו באנרגיה מבחוץ. לתהליך זה הוא קרא: “תרפיית אורגון”.

עיקרון התרפיה זו הוא חשיפת הגוף לאנרגיית אורגון מרוכזת. על-מנת לאפשר תהליך זה, רייך מפתח כלי לאגירת אנרגיה – “אקומולאטור”. זה היה תא סגור שעשוי ממתכת בחלקו הפנימי במטרתה לשמור את האנרגיה שנכנסת ומחומרים אורגניים בחלקו החיצוני, שמטרתם לספוג את האנרגיה מבחוץ.

רייך גילה עניין במציאת טיפול שיוכל לסייע במחלת הסרטן (שאותה הוא הבין כמחלה סימפטומטית). הוא טען שמחלת הסרטן היא סימפטום או ביטוי לחוסר הרמוניה בגופו ובנפשו של האדם, ואותו סימפטום הוא זה שגורם לתאים לחלות. רייך האמין שחשיפה מרוכזת לאנרגיית האורגון תוכל לסייע ולהטיב עם חולי סרטן.

התפתחויות מחקריות אלו בתיאוריה ובפרקטיקה של וילהלם רייך הובילו לרדיפתו על-ידי הרשות האמריקאית לרישוי מזון ותרופות (FDA), שהסתיימה במעצרו, בהעמדתו לדין ולבסוף – למותו הטראגי מהתקף לב בבית-הכלא האמריקאי בשנת 1957. בן 60 שנה היה המותו.

שלושים שנה אחרי מותו הצליחו מדענים סקנדינביים וגרמנים להוכיח באופן מדעי את קיומה של אנרגית האורגון. הם פיתחו שיטה המיועדת לשחרור חסימות אנרגטיות בגוף, וכינו אותה בשם “ביו-אנרגיה”.

מידע נוסף ורב-ערך לגבי וילהלם רייך ניתן למצוא באתר הבא: http://www.wilhelmreichmuseum.org