נוגי גזית | מייסדת המכללה ללימודי באיו-אורגונומי
מנהיגות וחדשנות בעולם הריפוי
נוגי גזית היא מפתחת ומובילת תחום הבאיו-אורגונומי בארץ ובעולם, מייסדת המכללה ללימודי באיו-אורגונומי, מורה, מרצה וסופרת.
מתוך שילוב נדיר של חשיבה יצירתית, אהבת אדם, סקרנות אינסופית ויכולת לראות את התמונה הרחבה שמעבר לנראה לעין, היא פיתחה כלים ותובנות המסייעים לאנשים להבין את הקשר שבין מחשבה, אנרגיה ותודעה, ולהתבונן באתגרי חייהם מתוך מודעות וראייה מחודשת.
זה עשרות שנים שנוגי חוקרת את הקשרים שבין גוף, רגש, תודעה ואנרגיה. היא ממשיכה לפתח את הבאיו-אורגונומי כשפה אנרגטית וככלי-מאסטר המשתלב עם שיטות טיפול מגוונות, ומכשירה דורות של מטפלים בארץ ובעולם. עד כה כתבה 15 ספרי התמחות בתחום הטיפול בבאיו-אורגונומי, המהווים נכס צאן ברזל וחומר לימוד והעמקה למטפלים ולתלמידים. כל אלו נובעים מתוך חזון להעניק לאנשים כלים לחיים של משמעות, בריאות, אהבה וחיבור עמוק לעצמם.
הסיפור האישי שלי
“לא אני בחרתי בבאיו-אורגונומי, אלא הוא בחר בי”
המסע אל עולם הריפוי והאנרגיה לא התחיל מתוך תכנון מוקדם, אלא מתוך צורך אישי וקיומי. כמי שהחלה את דרכה המקצועית כבר בשנת 1975 בתחום שמירת הטבע, ובהמשך בשנת 1990 הקימה מגמה למדעי הסביבה בתיכון (במקביל ללימודי תואר שני בגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה), עולמה של נוגי היה נטוע עמוק במדעים ובחינוך סביבתי.
התפנית הגדולה התרחשה מתוך מאבק על חייה של בתה, נעה, שנולדה עם שיתוק מוחין, מום בלב ולחץ דם גבוה. לאחר שנים של נדודים בין רופאים ומומחים בארץ ובעולם בניסיון למצוא מזור לנעה, הגיע רגע שבו נראה היה כי לרפואה הקונבנציונלית אין מענה. ממצולות הייאוש הגיעה התקווה, כאשר בשנת 1996 הגיעה נוגי אל רפי רוזן ז”ל, מייסד שיטת הבאיו-אורגונומי.
המפגש עם רפי ועם השיטה שינה את מסלול חייה של נוגי מן הקצה אל הקצה. היא החלה ללמוד אצלו קורס בן עשרה מפגשים, ובמקביל התחילה ליישם את השיטה על נעה. כדי להתמודד עם כמות החומר העצומה, נוגי ארגנה ויצרה מחברת טיפולים מסודרת – מה שלימים הפך לספר “הבאיו-אורגונומי – יסודות וטיפולים”, המהווה בסיס לעבודתם של מטפלים רבים עד היום.
בנובמבר 2002, חודשים ספורים לפני פטירתו, קיבלה נוגי את ברכת הדרך מרפי והחלה ללמד את השיטה בעצמה. משם, הדרך להקמת המכללה ללימודי באיו-אורגונומי נסללה.
נעה זכתה ל-15 שנים נוספות, יקרות ומלאות אהבה. היא מתלווה לעשייתה של נוגי ממד אחר, כמורה רוחנית ומקור של כוח. את הוראת השיטה מקדישה נוגי באהבה לזכרה המבורך.
התפתחות השיטה: שפה של ריפוי, השלמה ואהבה
מאז שהחלה ללמד, נוגי לא הפסיקה לחקור ולפתח את השיטה. היא יצקה לתוכה תכנים חדשים וחיברה אותה לכל תחומי החיים. מתוך הבנה שהריפוי האנרגטי שזור באופן עמוק גם במחשבה ובתודעה, בשנת 2007 שילבה במכללה גם את לימודי “לאהוב את מה שיש” (בהשראת עבודתה של ביירון קייטי) והקימה קורסים ייעודיים לנושא.
במהלך השנים נוגי דייקה וזיקקה את המונחים המקצועיים, וכך למשל ביססה את העבודה עם המושג השלמה אנרגטית, כמרכיב נסתר ומשמעותי שמשפיע על חיינו. המכללה הפכה לבית חם עבור אלפי סטודנטים שרכשו עוצמה, יכולות ריפוי, וכלים מעשיים לאיכות חיים, לזוגיות ולבריאות.
הספר “גשר לאהבה”
לצד ספרי הטיפול המקצועיים, חלקה נוגי את סיפורה המרגש בספר האוטוביוגרפי “גשר לאהבה” (אשר זמין גם כספר דיגיטלי וכספר שמע). הספר נולד מתוך מסע של עיבוד, כתיבה וחיבור עמוק ללב. הוא מתעד את הדרך השזורה בניסים קטנים וגדולים, את ההתמודדויות והתובנות שליוו את מסע הריפוי, ואת הנוכחות המלווה של נעה. כפי שכתבה עליו העורכת: “המפגשים בינינו היו לי ל’זמן לנשמה’, לרגעים מופלאים של חיבור ללב.”
קצת בנימה אישית
נוגי מתגוררת בקיבוץ גשר שבעמק הירדן, נשואה באהבה לעומר, אימא לעילם, רות ונעה ז”ל, וסבתא גאה לשישה נכדים. החיבור לטבע, למשפחה ולאדמה, לצד היכולת “לדבר באיו-אורגונומי” בכל רגע נתון, מכניסים לחייה שלווה גדולה, ביטחון, והמון הומור ושמחת חיים.
הספר האישי שלי - גשר לאהבה
“זו לא אני. לא יכולה להוציא כך את הספר”, היא אמרה.
“זו לא את, אני מרגישה אותך, מלאת רגש, עם לב ענק ופתוח,
זה לא עובר בטקסט, משהו בו חסר אותך”, הסכמתי.
כך התחיל המסע המשותף של נוגי גזית ושלי.
נוגי, מייסדת המכללה ללימודי באיו-אורגונומי, היא תלמידתו הישירה
של רפי רוזן, מייסד השיטה. לאורך השנים העשירה את הבאיו-אורגונומי
בדרכי טיפול חדשות ועוצמתיות, יצקה לשיטה גוונים רבים.
עבורי נוגי היא קוסמת.
בליבה היא חשה,
בעיניה היא מעפעפת,
בידיה היא מקבלת סימנים
ובהווייתה מחברת את כל אלו לכדי ידיעה, לכדי ניסים.
המפגשים בינינו היו לי ל”זמן לנשמה”, לרגעים מופלאים של חיבור ללב.
סיפורה של נוגי נקשר בסיפורה של בתה, נעה, משותקת מוחין,
שנפרדה מהעולם הארצי אך ממשיכה ללוות את נוגי בכל צעד,
בין היתר בכתיבת ספרה.
נפגשתי עם נוגי לשיחה, בין השורות,
מוזמנים להקשיב, לטעום טעימה גם מן הטקסט,
לחוש בקסם ו…להתאהב…
הנה טעימה מן הספר 'גשר לאהבה'
“אנו נוסעים באמבולנס המבהיל אותנו לבית חולים עפולה.
ידה של נעה בידי, היא לא נראית טוב, חיוורת, הקול רפה והיא
שכובה על מיטת האמבולנס בחוסר אונים.
הלב נקרע מלהביט בה, אני מלטפת, מחבקת, מנשקת. אוחזת בידה
חזק חזק, שאף אחד שם בשמים לא יעז לקחת אותה ממני.
בו זמנית מטלפנת לרפי רוזן. “רפי, נעה אפתית, לחץ הדם שלה
מאד גבוה, המראה שלה מפחיד אותי, אתה יכול לבדוק מה יש
לה? שקט מעבר לקו, המתח רב, לבסוף בקול שקט הוא אומר לי,
“טיפלתי בה. והיא תהיה בסדר.
ה’בסדר’ שלו, לא רמז לנו על שעומד לקרות.
בבית החולים… נמצא כי העורק לכליה השמאלית הבודדת שנותרה
לנעה קרס… היא נָעָה בין חיים למוות. קשה מנשוא לראותה במצוקתה.
…מנסים לאזן את לחץ הדם הגבוה ללא הצלחה…
…הרופאים בשלהם, בטוחים שבעקבות קריסת העורק, הכליה נפגעה
ואינה מתפקדת. בעצתה של אמי, שתקשרה בעזרת מטוטלת וקיבלה
הנחיה מלמעלה, התנגדנו בכל תוקף לביופסיה. המטוטלת “אמרה”
שהכליה הבודדת תקינה ואסור לגעת בה. טענותינו נשמעו הזויות באוזני
הצוות הרפואי. ‘מי הם האנשים המקבלים הנחיות מכפיס העץ הנע בסיבובים
(מטוטלת), מי אלה המשוחחים עם שדים ורוחות? מה הם יודעים על רפואה?’
הם בוודאי הרהרו בליבם.
מנהל המחלקה, אדם דתי חובש כיפה, אמר שאין סיכוי שהכליה תשרוד לאחר
שהעורק קרס. לחצי הדם הרקיעו שחקים והיו חייבים להתחיל בדיאליזה.
בשיחה עימו לאור התנגדותנו לביופסיה הוא הביע את עמדתו הנחרצת שאנו
טועים והציע שנעשה בדיקת M.R.I.
“אנו סומכים על אלוהים ומאמינים שהכליה לא נפגעה” השבתי.
“זה לא הגיוני,” הוא פטר אותי ועבר למטופל הבא.
…כשנה עברה מאז שסיימתי את קורס הביואורגונומי. הייתי עמוק בידיעה
שהמצב האנרגטי הוא אשר משפיע על המצב הפיזי ועלי לתמוך בנעה
מבחינה אנרגטית.
…בהמתנה לתוצאות ה-M.R.I פחד החל לזחול אל ביטני, מה יהיה אם יתברר
שהכליה קרסה ומתה? חשבתי. לא רק שאפסיד את נעה בתלאות הדיאליזה,
אלא גם אפסיד את דרך החיים החדשה שנכנסה לחיי והעניקה לי כוחות.
שתי אבדות שעלולות להקריס עליי את כל עולמי, הרהרתי בליבי, אבודה
בים החששות.
…הגעתי אל ביתו של ד”ר רוני כרמלי, חשמל היה באוויר, צפיתי אחר כל
תנועה שלו כמו בסלואו מושן של סרט מתח שאתה חרד לגורלו של הגיבור.
הוא פתח את הדיסק, עיין בו בשקט מורט עצבים ולפתע אמר, “אפשר
לנתח את נעה, הכליה לגמרי תקינה. עורק צדדי, משני, סיפק לה את הדם.”
נס התחולל ממש לנגד עיניי. באותם רגעים לא ידעתי את נפשי מרוב אושר,
חשתי קרובה לאלוהים יותר מתמיד, זו הייתה תחושה חזקה שהרעידה את
נשמתי. מתהומות הייאוש עליתי אל פסגות האושר. הגיבורה שלנו ניצחה
במערכה! זכינו בה, זכינו בהמשך חיים עימה.
21.12.1997
הוא היום הקצר ביותר בשנה, שעד אליו שעות האור הולכות ומתקצרות.
תופעת טבע זו משחר ההיסטוריה עוררה פחדים קדמוניים בקרב עמי הים,
החשש היה שהימים עוד ימשיכו להתקצר והשמש תטבע
בים.
…חנוכה, שעת בוקר מוקדמת, אנו מתכוננים לעוד יום רגיל בבית החולים.
הגענו לחדרה של נעה, היא לא הייתה שם. המטפלת
שהייתה במשמרת לילה השאירה לנו פתק שהן בדיאליזה.
חיוך של שמחה קידם את פנינו כשנכנסנו לחדר הדיאליזה. תהיתי על מה השמחה
הקורנת מעיניהן של האחיות. “היא עשתה פיפי, היא
הרטיבה את הסדין. הכליה חזרה לפעול, אין צורך בדיאליזה!” אמרה האחות.
הכליה הבודדת שיש לה מסוגלת לספק לה חיים. הוצפתי בגלים של שמחה,
תוהה, האם המלאכים השקופים באו עוד פעם לאותת לנו דווקא ביום הקצר
ביותר של השנה שהאור חוזר אל חיינו?”.
(מתוך: גשר לאהבה / נוגי גזית שיראה אור בנובמבר 2026)
תלמידיה של נוגי כותבים
