שנים לימדתי על הטיפול הביואורגונומי בסרטן. כשלמדתי את הרפואה הגרמנית החדשה ואת התייחסותו של ד”ר האמר לכימותרפיה, גיבשתי לי עמדה נחרצת כנגד הטיפול הכימותרפי. היה לי ברור שאם חס וחלילה יבוא הסרטן לבקר אותי, אני אטפל בעצמי בכל אותם כלים שרכשתי ועזרו לאחרים ואת הרעל הזה אני לא אכניס לגופי.ואז הוא בא לבקר אותי, נובמבר
6.1.2020 – יום לאחר הניתוח. יקיריי, את המסר הבא פרסמתי אתמול בעמוד הפייסבוק של המכללה, אבל היה חשוב לי לשלוח אותו גם כאן – עבור מי שלא נוכח ונמצא בפייסבוק. אני רוצה להודות לכם מקרב הלב, לכל תלמידי היקרים שטיפלו בי לקראת הניתוח, בניתוח ואחרי הניתוח, לחברי וחברותי האהובים שהייתם איתי וטיפלתם בי – הרגשתי
כל כך שמחה ביום זה! אני במקום הכי “גרוע בחיי”, המקום שהכי הכי פחדתי ממנו – סרטן, ניתוח, איבוד שליטה, אין לי מטרות, אין לי יעדים. יש לי אותי, יש בליבי כל כך הרבה אהבה לאנשים שסובבים אותי ולמשפחה. אני מבינה בכל תא ותא בגוף עד כמה המקום שאתה הכי מפחד ממנו כל חייך, הוא
יקרים! חייבת לכם הסבר. הרבה בוגרים שלנו נכנסו לשוק. נוגה? אם הסרטן הגיע לנוגה אז אולי הוא יגיע גם אלי… וגם – אבל נוגה בודקת את ההשלמה האנרגטית שלה כל יום, איך צץ הסרטן? אז… זוכרים שאמרתי שאם “במכתוב” של האדם לעבור משהו, הוא יעבור אותו – זו לא שאלה אם יקרה או לא
יש לך סרטן בשד (סרטן צינורות החלב שד שמאל – איך לא…) כך בישרה לי הרופאה אחרי שעשיתי ביופסיה על גוש שאני עקבתי אחריו, ואני ביקשתי את הביופסיה – למרות שהוא נראה מאד תמים… “אני מתה” – לא מפחד, כן – מהמקום שאני צריכה לעצור, לא לתכנן את הפרויקט הבא, לא להיות בעשייה, לא להיות
