נוגה כותבת

יום רביעי 15.7.09, אני אוספת את המתקשרת מניה, בדרך אוספת את יעל ברוך שהקשר איתה והסיפורים על נפלאות הרב, גרמו לי לרצות להגיע אליו ומי יודע, אולי הוא יוכל לעזור לנעה במשהו. כל חיי פחדתי להגיע ל”מכשפים” שכאלה שיבשרו לי על מועד מותה הקרב. נמנעתי מלהגיע למגידי עתידות, פחדתי ממישהו שיגיד לי משהו וירסק אותי

“אין לי כוח לפתוח את מגירות הכאב שלי”. מאז שנעהל’ה שלי נפטרה ב-28/02/2012 סגרתי אותן, המאבק על חייה הסתיים, הפחד שהיא תמות מת עם מותה, אין לי כוח לחזור לתקופה של שלושים ושתיים שנים (שנתיים קודם להיוולדה חווינו אכזבות חוזרות ונשנות מהריונות שהסתיימו בהפלה) של דאגה, כאב ופחד מוות!”. “אין לך ברירה יקירתי”, אומרת יעל

נעהל’ה נושקה, נושקית אהובה! יום השנה שלך, תאריך שנוסף ללוח השנה, מחייב חשבון נפש, שהערך המוסף שלו הוא כאב. כל השנה אני מנשקת אותך, מחבקת אותך, מודה לך על כל המתנות שנתת לחיינו, ומברכת על השנים שהיינו ביחד ולא על החסר. כל השנה את בליבי, מרגישה אותך עוטפת אותי, שמחה עם היותך משוחררת מהגוף הפיסי