מייסדת המכללה לביואורגונומי, המכללה המובילה ללימוד ביואורגונומי להכשרת מטפלים בתחום. מחברת מגוון רחב של ספרי התמחות בטיפול הביואורגונומי במערכות הגוף השונות. הספרים מעצימים ומשדרגים את הטיפול הביואורגונומי הקיים במערכות הגוף הספציפיות.
נוגה היא תלמידתו הישירה של רפי רוזן ז”ל מייסד השיטה. מאז שהיא למדה (1996) היא יצקה לביואורגונומי דרכי טיפול חדשות ולמעשה נוצרה שיטת טיפול חדשה ברובה.
נוגי גזית, ילידת 1956, נשואה לעומר, יש לנו 3 ילדים – נעה ז”ל – המורה הרוחנית שלנו הנמצאת במרומים. היא הכוח המניע שלי להתפתחות הרוחנית. עילם ורות – המורים הארציים שלנו המלמדים אותנו מה זאת אהבת אדם, נתינה ואיכות.
חיה בקיבוץ גשר שבעמק הירדן. בעלת שני תארים ראשונים בתחומי הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה. תואר שלישי Ph.d בתחום הגוף-נפש מטעם אוניברסיטה בארצות הברית.
הסיפור האישי שלי
“הגעתי אל הביואורגונומי “במקרה” תוך כדי מסע ארוך להצלת חייה של נעה בתי משותקת המוחין (C.P) שהייתה אז בת 15.
נעה סבלה מיתר לחץ דם, ומבעיות בריאות קשות מאד. לאחר התרוצצות בארץ ובעולם כשהרופאים הרימו ידיים ולא ידעו מה לעשות, הרמתי את עיניי למרומים ושאלתי, מאין יבוא עזרי?
ממצולות הייאוש החלו תשובות להגיע וכל חיי קיבלו תפנית.
גיסתי סיפרה לי על “איש אחד, בשם רפי רוזן, שמזיז את הידיים (ככה, היא הדגימה לי את תנועות הערבול), ויכול להיות שהוא יוכל לעזור לנעה”.
בשנת 1996 הרמתי טלפון לרפי רוזן ובקשתי ממנו כי יטפל בה. בקשת הטיפול-מרחוק והדברים שרפי אמר לי עליה נראו לי הזויים לחלוטין.
למרות זאת, הניסים הגדולים שהתרחשו בדרך היו אות וסימן עבורי כי יש כאן משהו שמעבר להגיון, מעבר למה שאני מצליחה להסביר בשכל ויותר מכל, כלי שמסייע לטפל בה בגבולות הריפוי הנכונים לה. במהלך מספר חודשים, תוך כדי לימודי התואר השני שלי באוניברסיטת חיפה, נסעתי לתל-אביב על מנת ללמוד את השיטה.
הגעתי אל רפי רוזן והתחלתי ללמוד ביואורגונומי [באותה עת רפי קרא לשיטה “ביואנרגיה שימושית”]. השיטה נראתה לי הזויה. אך התקווה לעזור לנעה החזיקו אותי בקורס.
מה רבה הייתה ההפתעה כשרפי אמר לי שהיעוד שלי הוא ללמד ביואנרגיה וללמד טיפול באהבה! מה שמצא חן בעיני שהוא אמר: “תגידו אני מוכן למלא את היעוד, ומרגע זה האחריות היא על היעוד למצוא אתכם….” ואכן לקח לייעוד 6 שנים עד שמצא אותי כמורה לביואורגונומי ועוד שנתיים עד שהגעתי ללמוד ולממד את ה”טיפול באהבה” – לאהוב את מה שיש, עפ”י ביירון קייטי.
את קורס ביואורגונומי בן 10 המפגשים סיימתי עם תחושה שאני אבודה ב’ים’ של נקודות פתיחה, פחדים, טראומות ומה לא. הרגשתי שאני מוכרחה לארגן לעצמי את החומר כך שאוכל להתחיל ולטפל בנעה שלי. יצרתי מחברת טיפולים בה ארגנתי את כל הידע הביואורגונומי הרלוונטי לטיפול לפי מערכות גוף האדם ככלי הנחייה למטפל. כך למעשה נוצר ספר “הטיפול הביואורגונומי”. ספר ש’נולד’ ממצוקה של כמות החומר האינסופית של הביואורגונומי והפך מהר לכלי טיפולי ישים ונוח עבור מטפלים רבים בארץ.
בנובמבר 2002 התחלתי ללמד ביואורגונומי. עוד הספקתי לקבל את ברכתו החמה של רפי (חודשים ספורים לפני שנפטר- פברואר 2003), על שסוף סוף אני ממלאת את היעוד שלי כמורה לביואורגונומי. מאז הספקתי להקים את המכללה לביואורגונומי, ולהכשיר אלפי סטודנטים שרכשו עוצמה, שמחה, שיפור באיכות חייהם ויכולות מדהימות של טיפול בעצמם, במשפחותיהם ובמטופלים.
הביואורגונומי הוא כלי המשתלב בכל תחומי החיים ובכל שיטות הטיפול השונות.
יצקתי תכנים חדשים לביואורגונומי, פיתחתי טיפולים חדשים באמצעות הביואורגונומי,
הרחבתי את הטיפול הביואורגונומי לכל תחומי החיים.
למעשה יצרתי שפה, המשתלבת בחיי היום יום: בתחום האישי, בתחום החברתי, בעסקים, במגורים, ועוד.
עברו השנים, נעהל’ה שהייתה הכוח המניע שלי ללמוד את המציאות שמעבר, הרצון שלי לקטוף לה את השמיים בכדי לאפשר לה חיים איכותיים יותר מאלה שהגוף אליה היא נולדה איפשר לה.
היא, שבגיל 15 נראה היה שפתיל חייה עומד להסתיים, חייה בשמחה ובאיכות חיים נפלאה עד גיל 30.
אני שכל כך חששתי מהחיים בלי נעה. ממשיכה לחיות בשמחה רבה, בידיעה שיש לי שני ילדים על פני כדור הארץ ואחת שמלווה אותי כל רגע ורגע בממד אחר, אך מאד נוכחת בחיי.
ההבנה של העולם שמעבר, היכולת לדבר ביואורגונומי כל רגע בחיי, היכולת לטפל בעצמי בבני משפחתי ובמטופלי בכל מרחב ובכל מקום מכניסה המון שלווה לחיים, המון הומור, והמון המון ביטחון.”
תודה לך נעהל’ה שלי על המסע הקשה מנשוא שהוביל לכל כך הרבה איכות ושמחה!
מי היה מאמין שממצולות היאוש והקושי תצמח תקוה כל כך גדולה.
הספר האישי שלי - גשר לאהבה
“זו לא אני. לא יכולה להוציא כך את הספר”, היא אמרה.
“זו לא את, אני מרגישה אותך, מלאת רגש, עם לב ענק ופתוח,
זה לא עובר בטקסט, משהו בו חסר אותך”, הסכמתי.
כך התחיל המסע המשותף של נוגה גזית ושלי.
נוגה, מייסדת המכללה לביואורגונומי, היא תלמידתו הישירה
של רפי רוזן, מייסד השיטה. לאורך השנים העשירה את הביואורגונומי
בדרכי טיפול חדשות ועוצמתיות, יצקה לשיטה גוונים רבים.
עבורי נוגה היא קוסמת.
בליבה היא חשה,
בעיניה היא מעפעפת,
בידיה היא מקבלת סימנים
ובהווייתה מחברת את כל אלו לכדי ידיעה, לכדי ניסים.
המפגשים בינינו היו לי ל”זמן לנשמה”, לרגעים מופלאים של חיבור ללב.
סיפורה של נוגה נקשר בסיפורה של בתה, נעה, משותקת מוחין,
שנפרדה מהעולם הארצי אך ממשיכה ללוות את נגה בכל צעד,
בין היתר בכתיבת ספרה.
נפגשתי עם נוגה לשיחה, בין השורות,
מוזמנים להקשיב, לטעום טעימה גם מן הטקסט,
לחוש בקסם ו…להתאהב…
הנה טעימה מן הספר 'גשר לאהבה'
“אנו נוסעים באמבולנס המבהיל אותנו לבית חולים עפולה.
ידה של נעה בידי, היא לא נראית טוב, חיוורת, הקול רפה והיא
שכובה על מיטת האמבולנס בחוסר אונים.
הלב נקרע מלהביט בה, אני מלטפת, מחבקת, מנשקת. אוחזת בידה
חזק חזק, שאף אחד שם בשמים לא יעז לקחת אותה ממני.
בו זמנית מטלפנת לרפי רוזן. “רפי, נעה אפתית, לחץ הדם שלה
מאד גבוה, המראה שלה מפחיד אותי, אתה יכול לבדוק מה יש
לה? שקט מעבר לקו, המתח רב, לבסוף בקול שקט הוא אומר לי,
“טיפלתי בה. והיא תהיה בסדר.
ה’בסדר’ שלו, לא רמז לנו על שעומד לקרות.
בבית החולים… נמצא כי העורק לכליה השמאלית הבודדת שנותרה
לנעה קרס… היא נָעָה בין חיים למוות. קשה מנשוא לראותה במצוקתה.
…מנסים לאזן את לחץ הדם הגבוה ללא הצלחה…
…הרופאים בשלהם, בטוחים שבעקבות קריסת העורק, הכליה נפגעה
ואינה מתפקדת. בעצתה של אמי, שתקשרה בעזרת מטוטלת וקיבלה
הנחיה מלמעלה, התנגדנו בכל תוקף לביופסיה. המטוטלת “אמרה”
שהכליה הבודדת תקינה ואסור לגעת בה. טענותינו נשמעו הזויות באוזני
הצוות הרפואי. ‘מי הם האנשים המקבלים הנחיות מכפיס העץ הנע בסיבובים
(מטוטלת), מי אלה המשוחחים עם שדים ורוחות? מה הם יודעים על רפואה?’
הם בוודאי הרהרו בליבם.
מנהל המחלקה, אדם דתי חובש כיפה, אמר שאין סיכוי שהכליה תשרוד לאחר
שהעורק קרס. לחצי הדם הרקיעו שחקים והיו חייבים להתחיל בדיאליזה.
בשיחה עימו לאור התנגדותנו לביופסיה הוא הביע את עמדתו הנחרצת שאנו
טועים והציע שנעשה בדיקת M.R.I.
“אנו סומכים על אלוהים ומאמינים שהכליה לא נפגעה” השבתי.
“זה לא הגיוני,” הוא פטר אותי ועבר למטופל הבא.
…כשנה עברה מאז שסיימתי את קורס הביואורגונומי. הייתי עמוק בידיעה
שהמצב האנרגטי הוא אשר משפיע על המצב הפיזי ועלי לתמוך בנעה
מבחינה אנרגטית.
…בהמתנה לתוצאות ה-M.R.I פחד החל לזחול אל ביטני, מה יהיה אם יתברר
שהכליה קרסה ומתה? חשבתי. לא רק שאפסיד את נעה בתלאות הדיאליזה,
אלא גם אפסיד את דרך החיים החדשה שנכנסה לחיי והעניקה לי כוחות.
שתי אבדות שעלולות להקריס עליי את כל עולמי, הרהרתי בליבי, אבודה
בים החששות.
…הגעתי אל ביתו של ד”ר רוני כרמלי, חשמל היה באוויר, צפיתי אחר כל
תנועה שלו כמו בסלואו מושן של סרט מתח שאתה חרד לגורלו של הגיבור.
הוא פתח את הדיסק, עיין בו בשקט מורט עצבים ולפתע אמר, “אפשר
לנתח את נעה, הכליה לגמרי תקינה. עורק צדדי, משני, סיפק לה את הדם.”
נס התחולל ממש לנגד עיניי. באותם רגעים לא ידעתי את נפשי מרוב אושר,
חשתי קרובה לאלוהים יותר מתמיד, זו הייתה תחושה חזקה שהרעידה את
נשמתי. מתהומות הייאוש עליתי אל פסגות האושר. הגיבורה שלנו ניצחה
במערכה! זכינו בה, זכינו בהמשך חיים עימה.
21.12.1997
הוא היום הקצר ביותר בשנה, שעד אליו שעות האור הולכות ומתקצרות.
תופעת טבע זו משחר ההיסטוריה עוררה פחדים קדמוניים בקרב עמי הים,
החשש היה שהימים עוד ימשיכו להתקצר והשמש תטבע
בים.
…חנוכה, שעת בוקר מוקדמת, אנו מתכוננים לעוד יום רגיל בבית החולים.
הגענו לחדרה של נעה, היא לא הייתה שם. המטפלת
שהייתה במשמרת לילה השאירה לנו פתק שהן בדיאליזה.
חיוך של שמחה קידם את פנינו כשנכנסנו לחדר הדיאליזה. תהיתי על מה השמחה
הקורנת מעיניהן של האחיות. “היא עשתה פיפי, היא
הרטיבה את הסדין. הכליה חזרה לפעול, אין צורך בדיאליזה!” אמרה האחות.
הכליה הבודדת שיש לה מסוגלת לספק לה חיים. הוצפתי בגלים של שמחה,
תוהה, האם המלאכים השקופים באו עוד פעם לאותת לנו דווקא ביום הקצר
ביותר של השנה שהאור חוזר אל חיינו?”.
(מתוך: גשר לאהבה / נוגה גזית שיראה אור בעוד מספר חודשים)