טיפול ביואורגונומי הוליסטי בבולימיה – אודליה בצרי

בּוּלִימְיָה נֶרְבוֹזָה (באנגלית Bulimia nervosa בעברית זַלֶּלֶת) היא הפרעת אכילה המאופיינת בהתקפי זלילה חוזרים ונשנים (בולמוסים) שאחריהם נעשים מאמצי התרוקנות, לרוב באמצעות הקאות יזומות ולעיתים באמצעות צום, שימוש בחומרים משלשלים, משתנים, חוקנים ועודף פעילות גופנית

חולי הבולימיה חווים סבל נפשי רב והם בדרך כלל סובלים מהערכה עצמית ירודה ביותר. התקפי הבולמוס אינם קשורים לתחושת רעב או השובע ואינם קשורים לצורך פיזיולוגי במזון אלא לדחף גדול לא להרגיש רגשות

האכילה מספקת בריחה מתחושות, רגשות ועוזרת בהדחקה. ההתרוקנות מסמלת את השליטה של הבולימית במה שנכנס לגופה ומקבילה לרצון שלה להרגיש שוב בשליטה על חייה מכיוון שפעמים רבות המניע להפרעה הוא תחושת חוסר שליטה על החיים וחווית חילול פנימי

לרוב, הסובלים ממחלת הבולימיה חיים בסבל יום יומי ובצל אשמה ובושה עמוקה ותחושת “גועל עצמי” (ועל כן הם מתבודדים ושומרים בסוד את המחלה וטראומות עבר) אך יש רצון להחלים (לרוב, הרצון גדול יותר מחולי האנורקסיה שיותר “מאוהבים” במחלה) מכיוון שחולי הבולימיה מאבדים שליטה, אין באפשרותם להחלים ללא עזרה מקצועית

חשוב לציין כי בולימיה נרבוזה היא סוג של הפרעת אכילה (הפרעה נפשית) המתבטאת בהתקפי בולמוס ולאחריהם טקסי היטהרות (החולה לרוב היא בעלת משקל גוף תקין) אך שונה בתכליתה מאנורקסיה נרבוזה אשר המאפיין הבולט שלה הוא רזון קיצוני עקב הרעבה עצמית ופחד לאכול

אתיקה בטיפול חולי בולימיה נרבוזה

בולימיה נרבוזה היא מחלת נפש מורכבת והרבה מהחולים בה הם קורבנות של התעללות מינית, אונס, גילוי עריות וניצול מיני בילדות

למחלה יש השפעות פיזיות, פסיכולוגיות, נפשיות, רגשיות וחברתיות הכוללות בעיות אמון, דיכאון, חרדה, ניתוק ריגשי, הערכה עצמית ירודה, דימוי עצמי נמוך, כאבים כרוניים, בעיות בהתנהגות המינית, בעיות למידה, התקפי זעם, הרס עצמי, אי יכולת וויסות ריגשי, ייאוש, חוסר תקווה, נטיות אובדניות, חוסר אונים, בושה, אשמה, האשמה עצמית, דחייה עצמית, פגיעה בדימוי וערך עצמי ועוד

כמטפלי ביואורגונומי עלינו לנקוט במשנה זהירות ולגשת לנושא בזהירות ולעבוד לפי כללי אתיקה וחוק בטיפול הנפש. יש לזכור שטיפול נפשי מעורר פגיעות רבה ודורש מתן אמון מירבי מצד המטופל(ת). לרוב, אנשים המתמודדים עם מחלות נפש כגון הבולימיה ישמרו עליה בסוד ולכן יתכן שהמטופל(ת) יגיעו לטפל בבעיית אמון, קשיים בזוגיות או במשפחה, קשיים חברתיים וכדומה ומתוך זה יעלו הטראומות והמחלה

אין לשאול את המטופל(ת) שאלות ישירות על פגיעה מינית, התעללות מינית ואונס. יש לכבד את פרטיותו ולתת לו את המרחב להציף את הטראומה מרצונו ובקצב שלו

כמו כן יש להפנות את המטופל(ת) לקבלת תמיכה מקצועית במידת הצורך. במידה והמחלה התפרצה בעקבות התעללות מינית, אונס או ניצול/ פגיעה מינית חובתכם על פי חוקי המדינה בדווח. יש לפנות למרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בכדי לקבל סיוע בטלפון *1202 לנשים, *1203 לגברים או באתר 1202.org.il  (Facebook מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית- השרון)

  המשך קריאה בקובץ המצורף >>>